אדם רצון כותב את שיריו מתוך תחושה מאיימת של ריקנות, שכחה, שתיקה – של התנדפות הזיכרון, של מחסור בשפה. באחד השירים הוא מספר איך במות אמו לא היו לו מילים לחרות על מצבתה, ובעצם אומר: לא ידעתי איך להיפרד ממנה, איך לזכור אותה, איך להתאבל עליה, ולכן התחלתי לכתוב שירה, כדי לתת לריקנות הזאת צורה.  … המשך לקרוא אדם רצון, צריך להילחם במובן מאליו